<h1>ספר הבתים הלכ' תפילה שער שלישי ס"ג</h1>
<h2>דף כו.</h2>
תפלת המנחה תקנו חכמים כנגד תמיד של בין הערבים שהיה קרב בתשע שעות ומחצה, וזמנה מתשע שעות ומחצה עד אחד עשרה שעות חסר רביע, המתפלל תפלת המנחה משש שעות (ולמעלה) [ומחצה] יצא מפני שערב פסח שחל להיות בערב שבת היו שוחטין תמיד של בין הערבים בשש שעות ומחצה וזמן תפלה הוא ונקרא מנחה גדולה. כתב הר"ם ונהגו אנשים הרבה להתפלל מנחה גדולה וקטנה והאחת רשות. והורו מקצת הגאונים שאין ראוי להתפלל רשות אלא הגדולה. וכן הדין נותן מפני שהיא כנגד דבר שאינו תדיר בכל יום ואם התפלל הגדולה חובה לא יתפלל הקטנה אלא רשות. הא למדת שזמן מנחה גדולה משש שעות ומחצה עד תשע שעות ומחצה, וזמן מנחה קטנה מתשע שעות ומחצה עד שישאר מן היום שעה ורביע, ויש לו להתפלל אותה עד שתשקע החמה.
